הניתוחים · עדשה בתוך העין

ICL: השתלת עדשה תוך עינית

ICL היא עדשה שמושתלת בתוך העין, מאחורי הקשתית, בלי להוציא את העדשה הטבעית. היא נועדה בעיקר למי שיש להם קוצר ראייה גבוה, או לאנשים שהקרנית שלהם לא מתאימה לניתוח לייזר.

עודכן 10 בנובמבר 2026 · 5 מקורות

מה זה ICL

ICL (Implantable Collamer Lens, ובעברית לרוב השתלת עדשה תוך עינית) היא סוג של עדשה תוך עינית פאקית (Phakic IOL). המילה פאקית אומרת שהעדשה הטבעית של העין נשארת במקומה. זה ההבדל המרכזי מהחלפת עדשה ומניתוח קטרקט, שבהם מוציאים את העדשה הטבעית.

לפי ה-FDA, עדשות פאקיות עשויות מפלסטיק או מסיליקון, מושתלות דרך חתך קטן בחזית העין, וממוקמות מעט לפני הקשתית או מעט מאחוריה. הן נועדו להישאר בעין לתמיד. אפשר להוציא אותן בניתוח, אבל אין ודאות שהראייה או מצב העין יחזרו בדיוק למה שהיו.

לפי EyeWiki, יש שני סוגים עיקריים: עדשות שמוצמדות לקשתית מלפנים (בחדר הקדמי של העין), ועדשות שממוקמות מאחורי הקשתית ומול העדשה הטבעית (בחדר האחורי). ICL שייכת לסוג השני. גרסה טורית, שמתקנת גם אסטיגמטיזם, אושרה בארה״ב ב-2018, וגרסה עם חור מרכזי קטן (EVO) אושרה במרץ 2022.

למי ICL מתאימה

לפי AAO, עדשה פאקית היא אפשרות למי שלא יכולים לעבור LASIK או ניתוח לייזר דומה: אנשים עם קוצר ראייה גבוה מאוד, קרנית דקה, צלקות בקרנית או קרנית לא סדירה. לפי ה-FDA, כל העדשות הפאקיות שאושרו בארה״ב מיועדות לתיקון קוצר ראייה. לפי AAO, באירופה משתמשים בהן גם לרוחק ראייה ולאסטיגמטיזם.

EyeWiki מתאר את המועמד האידיאלי:

  • מעל גיל 21
  • מרשם יציב: שינוי של פחות מחצי דיופטר במשך שנה לפחות
  • מועמד פחות טוב לניתוח לייזר בקרנית
  • זווית ניקוז רחבה מספיק בתוך העין (יותר מ-30 מעלות)
  • מספיק תאים בשכבה הפנימית של הקרנית (אנדותל): יותר מ-2,300 תאים למ״מ רבוע, עם ספים שמשתנים לפי גיל
  • אישון שגודלו באור עמום כ-5 עד 6 מ״מ או פחות

המדידות האלה הן חלק מבדיקת ההתאמה, והן קובעות גם את גודל העדשה. לפי EyeWiki, המרווח בין ה-ICL לעדשה הטבעית (vault) צריך להיות באופן אידיאלי 200 עד 800 מיקרון. עדשה קצרה מדי עלולה לגרום לקטרקט, וארוכה מדי עלולה לגרום לסגירת זווית ולגלאוקומה. מי שיש להם קוצר ראייה גבוה ימצאו עוד בקוצר ראייה.

מה אומרים המחקרים

הראיה המרכזית היא סקירת Cochrane משנת 2014 (Barsam ו-Allan), שהשוותה בין עדשה פאקית ללייזר אקסימר בקוצר ראייה של 6- עד 20- דיופטר, עם אסטיגמטיזם של עד 4 דיופטר. נכללו בה 3 ניסויים אקראיים עם 228 עיניים.

  • שיעור העיניים שהגיעו ל-20/20 בלי משקפיים אחרי 12 חודשים לא היה שונה באופן מובהק בין הקבוצות
  • העדשה גרמה פחות אובדן של חדות הראייה המתוקנת אחרי 12 חודשים, ולכן החוקרים ראו בה בטוחה יותר
  • רגישות לניגודיות נראתה טובה יותר עם העדשה
  • המטופלים דירגו את העדשה גבוה יותר בשאלוני שביעות רצון והעדפה

החוקרים הזהירו שהמעקב היה רק שנה, ושחלק מהעדשות והטכניקות שנבדקו כבר הוחלפו. הם הציעו לשקול עדשה פאקית גם בקוצר ראייה בינוני (עד 7- דיופטר), וקראו לניסויים גדולים יותר עם נתוני בטיחות לטווח ארוך. פירוט בעדשה תוך עינית מול לייזר.

מחקר נוסף שתיאר AAO עקב 5 שנים אחרי 31 אנשים עם קוצר ראייה בינוני עד קיצוני או אסטיגמטיזם חמור. לפני הניתוח לכולם הייתה ראייה של 20/200 או פחות בלי תיקון. חמש שנים אחרי, 57% מהעיניים הגיעו ל-20/40 בלי משקפיים ועוד 23% הגיעו לכך עם משקפיים, אף מטופל לא איבד חדות ראייה והעדשות נשארו שקופות. זה מחקר קטן, ואין להסיק ממנו על כל מטופל.

הניתוח וההחלמה

  1. בדיקות מקדימות מדידת עומק החדר הקדמי, זווית הניקוז, ספירת תאי אנדותל וגודל האישון, כדי לבחור עדשה בגודל ובכוח הנכונים.
  2. הניתוח לפי AAO, כ-15 דקות לכל עין. העדשה מוחדרת דרך חתך קטן וממוקמת מאחורי הקשתית.
  3. אחרי הניתוח לפי AAO משתמשים בטיפות עיניים כשבועיים עד שלושה, לעומת שבוע עד 10 ימים אחרי לייזר.
  4. מעקב לאורך זמן בדיקות קבועות לפי הנחיית הרופא, גם כשהראייה טובה, כדי לעקוב אחרי הלחץ בעין, תאי הקרנית והעדשה הטבעית.

בעבר נהגו לעשות לפני ההשתלה חור קטן בקשתית בלייזר, כדי לאפשר לנוזל לזרום ולמנוע עליית לחץ. לפי EyeWiki, בעדשות עם חור מרכזי (EVO) הנוזל זורם דרך העדשה עצמה ולכן אין צורך בכך, וזה עשוי להפחית את הסיכון לסגירת זווית ולקטרקט. מחקר אחד לא מצא קטרקט משמעותי עד 5 שנות מעקב.

סיכונים

AAO מציין שזה ניתוח פולשני יותר מלייזר, כי הוא נעשה בתוך העין. ה-FDA מונה את הסיכונים האלה, בלי לתת שיעורים:

  • קטרקט: אם הוא פוגע בראייה, ייתכן שיהיה צורך בניתוח שמוציא גם את העדשה הטבעית וגם את העדשה הפאקית
  • לחץ תוך-עיני מוגבר (גלאוקומה): עשוי לדרוש טיפות או ניתוח, לפעמים לאורך זמן
  • אובדן תאי אנדותל: בחלק מהעדשות התאים האלה בקרנית אובדים מהר מהרגיל, ומעט מדי תאים עלולים לגרום לעכירות בקרנית
  • היפרדות רשתית: הסיכון עולה אחרי כל ניתוח בתוך העין, ושיעור העלייה בהשתלת עדשה פאקית לא ידוע
  • ניתוח נוסף: ייתכן שיהיה צורך למקם מחדש, להחליף או להוציא את העדשה
  • סינוור, הילות וראייה כפולה, וגם תיקון חסר או עודף
  • זיהום, דימום או דלקת חמורה: נדירים, אבל עלולים לגרום לאובדן ראייה קבוע

ה-FDA מדגיש שאין נתונים לטווח ארוך מאוד. לכן המעקב הקבוע חשוב גם כשהראייה מצוינת.

שאלות נפוצות

מה זה ICL?

עדשה שמושתלת בתוך העין, מאחורי הקשתית, בלי להוציא את העדשה הטבעית. היא מתקנת בעיקר קוצר ראייה, ונקראת גם השתלת עדשה תוך עינית או עדשה פאקית.

האם אפשר להוציא את העדשה?

לפי ה-FDA העדשה נועדה להישאר לתמיד, אבל אפשר להוציא אותה בניתוח. אין ודאות שהראייה תחזור בדיוק למה שהייתה לפני כן.

האם ICL בטוחה יותר מלייזר?

בסקירת Cochrane מ-2014, בקוצר ראייה של 6- עד 20- דיופטר, העדשה גרמה פחות אובדן של חדות הראייה המתוקנת בשנה הראשונה. המעקב היה קצר, ולעדשה יש סיכונים משלה כמו קטרקט ולחץ תוך-עיני.

מאיזה גיל אפשר לעשות ICL?

לפי EyeWiki, המועמדים האידיאליים הם מעל גיל 21 עם מרשם יציב לפחות שנה.

האם ICL מתקנת גם אסטיגמטיזם?

כן, בגרסה הטורית, שאושרה בארה״ב ב-2018 לפי EyeWiki.

מקורות

  1. Phakic Intraocular Lenses · EyeWiki (AAO)
  2. What are phakic lenses? · FDA
  3. Phakic lenses: What are the risks? · FDA
  4. Excimer laser versus phakic intraocular lenses for the correction of moderate to high short-sightedness · Cochrane (Barsam, Allan 2014)
  5. Phakic Intraocular Lenses for Nearsightedness · American Academy of Ophthalmology

נבדק מול המקורות לאחרונה ב־10 בנובמבר 2026. מצאתם טעות? כתבו לנו.